<h1>פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר</h1>
<h2>דף מב.</h2>
ההולך למד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי [אבותי] שתשלח ברכה במעשה ידנו. ע"ש דכתיב למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך, בפרשת מעשרות. אם כן דבר ברור הוא שהק' שולח ברכה בכרי כיון שהוא רגיל לעשר. אבל יש ברכה בכרי אחד יותר מכרי חבירו ולכך מתפלל שתשלח ברכה בכרי הזה. פי' ברכה גדולה. ופשוט הוא כי כשהוא מתחיל למוד כבר באה הברכה ולכך מברך השולח ברכה בכרי שמתחיל למוד. אבל לאחר שמדד אין לו לברך השולח ברכה, ר"ל אשר שלח, כמו המוציא אשר הוציא. וכן ומעשה ידנו כוננה עלנו. התחיל למוד אומר [ברוך] השולח ברכה בכרי הזה. כלו' אחר שכבר בא עכשיו על גרנו ורואה כריו גדול, משבח למקום שעשה שדהו הרבה. ע"ש וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את תבואתה לשלש השנים שהכרי נעשה גדול. כרי כמו ותמרח הכרי זו היא גל של תבואה. מדד ואחר כך בירך זו היא תפלת שוא. לפי שאין ברכה מצויה לא בדבר המנוי ולא בדבר השקול, אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ולכך אמר התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. ר"ל, כיון שרוצה למוד כדי לעשר בוטח הוא בשם שישלח ברכה עכשיו קודם שימדוד, כדאמ' בפסיקתא אברהם תרם תרומה גדולה דכתיב הרמותי ידי אל ה'. יצחק הפריש מעשר ראשון, דכתיב וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. א"ר אבא בר כהנא והלא אין ברכה מצויה לא בדבר המדוד וכו' ולמה מדדן, בשביל לעשרן. ויברכהו ה'. והצועק על מה שעבר הרי זו תפלת שוא כיצד, היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא. אבל מצינו בבראשית רבה [ע"ב ו'] שר' יהודה בן פזי חולק עליו וא' אפילו [היא] יושבת על המשבר יכול אדם להתפלל. דכתוב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל וגו' ויעשהו כלי אחר. וגם כן הוא בירושל' [ברכות פ"ט ה"ג].
